<h1>ספר הישר לר"ת — חידושים סימן ש"מ</h1>
<h2>דף ז:</h2>
והלכתא על ביעור חמץ. ואע"ג דלבער כולי עלמא לא פליגי על ביעור עדיף ליה טפי הואיל ועשיית מצותו זו היא גמר מלאכתו. דכיון שבדק עכשיו שוב אינו צריך לחזור ולבדוק כגון מילה ושחיטה וכיסוי הדם ותקיעת שופר ופדיון הבן וטבילת כלים ונטילת ידים ומקרא מגלה ואכילת מרור והפרשת חלה והפרשת מעשר על כל אלו וכיוצא בהן מברך על(יהן). דכיון שעשאו פעם אחת שוב אינו חייב לחזור בו ולהאריך במצותן. אבל שאר מצות שאין להן הפסק דכל שעה חייב להתעסק בה כגון תורה תפילין וציצית וסוכה ומילה להכניסו בבריתו בכולן מברך עליהן בל'. [ונר חנוכה] (ד)אע"ג דיש להן הפסק יש להן זמן שצריך שיהא בה שמן להיות דולקת משתשקע החמה עד שתכלה רגל מן השוק. ואם לא נתן לא יצא. אע"ג דכבתה אין זקוק לה מיצרך צריך. והא דאמרי במנחות [ל"ו ע"א] סח בין תפלה לתפלה מברך שתים של ראש על מצות תפילין משום הכי מברך על.
